Daf 42b
רָבָא אָמַר אֲפִילּוּ תֵּימָא בְּפַר אֶחָד וְשָׂעִיר אֶחָד לְפִיגּוּלוֹ מְרַצֶּה
Rachi (non traduit)
לפיגולו מרצה. כי היכי דאם חשב בשחיטה קרי לה לזריקה דם הפסול הזה קרבו מתיריו לרצות לפיגולו כי חשיב ליה בחצי זריקה נמי ושתק בחציה כל זמן שלא עירב במחשבה אחרת הוי ריצוי לפיגול:
אַרְבָּעִים וְשָׁלֹשׁ וְהָא תַּנְיָא אַרְבָּעִים וְשֶׁבַע הָא כְּמַאן דְּאָמַר מְעָרְבִין לַקְּרָנוֹת וְהָא כְּמַאן דְּאָמַר אֵין מְעָרְבִין לַקְּרָנוֹת
Rachi (non traduit)
הא כמ''ד כו'. פלונתא דר' יאשיה ור' יונתן היא (יומא דף נז:) במתן הקרנות ולקח מדם הפר ומדם השעיר חד אומר שיהו מעורבין וחד אומר מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו:
וְהָא תַּנְיָא אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה הָא כְּמַאן דְּאָמַר שִׁירַיִים מְעַכְּבִין הָא כְּמַאן דְּאָמַר אֵין שִׁירַיִים מְעַכְּבִין
Rachi (non traduit)
והא. דקתני ארבעים ושבע כמ''ד אין מערבין את הדמים למתן קרנות (והוו תמני):
שירים. שפיכת שירים ופלוגתא דר' עקיבא ור' יהודה היא לעיל (זבחים דף מ.) אם כלה כפר כו':
Tossefoth (non traduit)
הא כמאן דאמר שיריים מעכבין. צ''ע פ' איזהו מקומן (לקמן זבחים דף נב:) דקאמר רמי בר חמא האי תנא סבר שיריים מעכבי ומייתי מברייתא ודחי לה והוה מצי לאתויי הך ועוד מברייתא דלעיל (זבחים דף לט.) דדמים הטעונין יסוד טעונין כיבוס ומחשבה פוסלת בהן ומוקמינן לה בשירים וכמאן דאמר דמעכבי:
מֵיתִיבִי בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּקְמִיצָה בְּמַתַּן כְּלִי וּבְהִילּוּךְ
אֲבָל בָּא לוֹ לְהַקְטָרָה נָתַן אֶת הַקּוֹמֶץ בְּמַחְשָׁבָה וְאֶת הַלְּבוֹנָה בִּשְׁתִיקָה אוֹ שֶׁנָּתַן אֶת הַקּוֹמֶץ בִּשְׁתִיקָה וְאֶת הַלְּבוֹנָה בְּמַחְשָׁבָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר פִּיגּוּל וְחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין בּוֹ כָּרֵת עַד שֶׁיְּפַגֵּל בְּכָל הַמַּתִּיר
Rachi (non traduit)
בד''א כו'. בתוספתא דמנחות קתני לה בד''א שהמנחה נפגלה בעבודה אחת בקמיצה או במתן כלי ובהילוך שאין שם אלא עבודת מתיר אחד שאין קמיצה ומתן כלי בלבונה והילוך במנחות (דף טז.) מפרש ליה דלא שייך בלבונה:
בא לו להקטרה. שהיא עבודת שני מתיריו נתן כו' אלמא אפילו ראשונה בשתיקה ושניה במחשבה קאמר ר' מאיר פיגל אלמא מפגלין בחצי מתיר ותיובתא דר''ל:
Tossefoth (non traduit)
הקומץ. הקשה בקונטרס בהקומץ זוטא (מנחות דף יד.) למה לי דאין לו מתירין אלא הוא עצמו מתיר אחרים כדאיתא בגמ' תיפוק לי דבלאו הכי נמי פשיטא דקומץ לא מיחייב עליה משום פיגול דהא אי אכיל מיניה פקע פיגולו ממנו שהרי לא קרב מתיר כמצותו ותירץ כגון שהוצתה האור ברובו דחשיב כמאן דקרב המתיר כדקאמר בהקומץ רבה (שם דף כו:) מאימתי מתיר שירים באכילה משהוצת האור ברובו וקשה לפירושו דאי הוצת האור ברובו א''כ פקע פיגולו ממנו כדאמר עולא בגמ' (דף מג.) דאם ירדו נמי יעלו והוא הדין אפילו מאכילה כדמשמע בכריתות פרק אמרו לו (כריתות דף יד. ושם) וי''ל דמיירי שחציו העלה ע''ג מזבח וחציו לא העלה דעל ההוא דאארעא לא פקע פיגולו ממנו וחייב עליו אי לאו משום דהוא גופיה מתיר הוא דהא דאמר בגמ' לגבי קומץ דפיגול שהעלהו דפלגא מחית אארעא ופלגיה מסקיה אמערכה ומשלה בו האור פקע פיגולו ומסקינן ליה לכתחילה ובפ' אמרו לו (גם זה שם) מתירו ליה לאכילה מיירי כשהיה כבר על המזבח ההוא פלגא דמחית אארעא אבל היכי דלא עלה למזבח מעולם לא כדמוכח בכריתות (גם זה שם) דאותו קצת דחוץ למזבח לא מסקינן ליה והוה ליה פיגול אע''ג דרובא דאבר אמזבח אם איתא דלא הלכו באברים אחר הרוב וכל שכן קומץ דמיפרת דלא מסקינן ומיהו פי' בקונטרס דבגמרא משמע דאפילו לא עלה אמזבח מסקינן ליה לכתחילה ולא דמיא לההיא דכריתות כמו שמפרש ר''ת שהקומץ כולו חשוב אזכרה אחת וההוא פלגא דעל המזבח משיך ליה לפלגא דאארעא דאי לאו הכי הוה ההוא דעל המזבח קומץ שחסר וירד וא''כ כיון דמשיך ליה פקע פיגולו ממנו אבל פלגא דאבר לא משיך אידך פלגא דהוא עצמו שלא הוקטרו אימוריו כשר אע''ג דמעיקרא סלקא דעתך דקומץ גרע משום דמיפרת ומפרש ר''ת דטעמא דקומץ לאו משום דהוא מתיר אלא משום דלא שייך ביה הרצאה דאי אכלו ולא העלהו אם כן לא קרבו מתיריו ואי העלה חציו פקע פיגולו מכוליה אפילו מההוא דאארעא והא דקאמר בגמרא ומוציא אני את הקומץ בהדי הנהו דאין לו מתירין כדי נסבה וקשה התינח קומץ אלא לבונה ומנחת כהנים תיפוק לי משום דאין בהם הרצאה ועוד דגבי דם קאמר בפירוש משום מתיר והיכי משכחת לה דמחייב משום פיגול דאי אכיל ליה קודם שעשה מתנות אם כן ליכא הרצאה ואי מן הדם הנשאר במזרק לאחר שעשה מתנות ההוא לאו מתיר הוא ואם מאותו שזרק על המזבח הא פקע פיגול ממנו ושמא לא שייך למימר גבי דם פקע פיגולו כי אם גבי הקטרה דוקא שנעשה לחמו של מזבח ותימה הוא אם לא יתחייב בשירי הדם משום פיגול הא יש להם מתירין שהמתנות מתירות לשפיכות שיריים למזבח כמו שמתירות את האימורים ושמא כמו מתחילה כל טיפה וטיפה ראויה לזריקה חשיב כוליה דם מתיר ונראה לפרש דהיינו טעמא דקומץ וכולהו דאי הוי בני חיובא הוי דינן משקדש בכלי וקידוש כלי היינו ההרצאה דידיה כיון דאינהו גופייהו מתיר אחד כדאמר לעיל (זבחים דף לד.) גבי טומאה יש לו מתירין משיקרבו מתירין אין לו מתירין משיקדש בכלי:

קָתָנֵי מִיהָא אֶת הַקּוֹמֶץ בִּשְׁתִיקָה וְאֶת הַלְּבוֹנָה בְּמַחְשָׁבָה וּפְלִיג אֵימָא כְּבָר נָתַן אֶת הַלְּבוֹנָה בְּמַחְשָׁבָה
Rachi (non traduit)
אימא וכבר נתן לבונה במחשבה. הלכך שניה שבשתיקה על דעת ראשונה עושה:
חֲדָא דְּהַיְינוּ רֵישָׁא וְעוֹד הָא תַּנְיָא וְאַחַר כָּךְ קַשְׁיָא
Rachi (non traduit)
דהיינו קמייתא. דראשון במחשבה הא תנא ליה נתן את הקומץ במחשבה ואת הלבונה בשתיקה למה לי למיהדר למיתני או את הקומץ בשתיקה וכבר נתנה לבונה במחשבה מה לי להקדים קומץ מה לי לבונה:
ועוד הא תניא. בברייתא אחריתי או שנתן את הקומץ בשתיקה ואחר כך נתן לבונה במחשבה קשיא:
מַתְנִי' וְאֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁאֵין חַיָּיבִין עֲלֵיהֶם מִשּׁוּם פִּיגּוּל הַקּוֹמֶץ וְהַקְטָרַת וְהַלְּבוֹנָה
Rachi (non traduit)
מתני' אלו דברים שאין חייבין עליהן. כרת באכילתן משום פיגול:
הקומץ. אם קימץ לאכול שירים למחר ונתפגלה המנחה אין האוכל את הקומץ בכרת שאין הפיגול חל אלא על דבר שיש לו מתירין אחרים והקומץ אין אחר מתירו כי הוא מתיר את המנחה וכן לבונה וכן כולם:
אָמַר רַבָּה מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ בְּאַרְבָּעָה פָּרִים וּבְאַרְבָּעָה שְׂעִירִים
Rachi (non traduit)
משכחת לה. הא דקאמר ר''מ פיגול:
בארבעה פרים. פיגל בין הבדים בכל מתנותיו ונשפך הדם ושחט אחר והזה על הפרכת ואחד על הקרנות ואחד לטיהרו של מזבח וכיון דקיימא לן בסדר יומא (דף ס.) כולהו כפרה בפני עצמו ואי עבדינהו כהלכתן מתכשרה עבודה בהכי אפילו לרבנן דפליגי עלייהו דר' שמעון ור' אלעזר בנשפך הדם באמצע מתנות בהא מודו דאין צריך לחזור ולהזות במקום שגמר כל הזאותיו כדאמרינן התם הלכך הכא נמי פיגל שהרי קרבו מתיריו של כל אחד ונגמרה העבודה בחבירו אבל בפר אחד מודה ר''מ דלא פיגל משום דלא גמר זריקה מעולם:
Tossefoth (non traduit)
משכחת לה בד' פרים. וא''ת אכתי הזאות שבפנים היכי משכחת ליה פיגול בפר אחד מכיון שהזה בראשונה במחשבה אידך מיא בעלמא קמדי ולרבינו תם אתי שפיר דחד מקום הוא ויש לומר כגון שפיגל בהזאה אחרונה של בין הבדים:
וְהָא בֵּין בֵּין קָתָנֵי קַשְׁיָא
Rachi (non traduit)
והא בין בין קתני. דמשמע או בזו או בזו:
אָמַר מָר רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר פִּיגּוּל וְחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת מִכְּדֵי כָּרֵת לָא מִיחַיַּיב עַד שֶׁיִּקְרְבוּ כָּל מַתִּירָיו דְּאָמַר מָר כְּהַרְצָאַת כָּשֵׁר כָּךְ הַרְצָאַת פָּסוּל מָה הַרְצָאַת כָּשֵׁר עַד שֶׁיִּקְרְבוּ כָּל מַתִּירָיו אַף הַרְצָאַת פָּסוּל עַד שֶׁיִּקְרְבוּ כָּל מַתִּירָיו
Rachi (non traduit)
אמר מר כו'. אמאן דמהדר לאוקומי טעמא דר''מ משום מפגלין בחצי מתיר קפריך נהי נמי דבעלמא בקומץ ולבונה איכא למימר מפגלין בחצי מתיר אלא בחצי זריקה היכי אמר ר' מאיר פיגל:
מכדי כרת לא מיחייב (הא וכו') עד שיקרבו כל מתיריו. שתיכלנה עבודותיו:
דאמר מר. בפ' שני (לעיל זבחים דף כח:):
וְהָא כֵּיוָן דְּחַשֵּׁיב בֵּיהּ בִּפְנִים פְּסוּלָה כְּמַאן דְּלָא אַדֵּי דָּמֵי כִּי הָדַר מַדֵּי בַּהֵיכָל מַיָּא בְּעָלְמָא הוּא דְּקָא
Rachi (non traduit)
כי הדר מדי בהיכל מיא בעלמא קא מדי. ונמצא שלא זרק דמו דהא מתנה אחת מהן מעכבת דבשלמא מפגל בשחיטה אע''ג דפסליה והדר זרק ליה או במחשבה או בשתיקה כיון דפיגל בעבודה ושוב לא הוציא בו מחשבת פסול אחר אע''פ שזריקת דמו דם פסול הוא כיון דרבי רחמנא פיגול בשחיטה כדאמרן בפרק ראשון (לעיל זבחים יג.) בדברים המביאים לידי אכילה הכתוב מדבר ע''כ בהכי אמר רחמנא לפגול וזריקה זו כמו שהיא מרצה לפיגולו וכן לרבנן דבעו מחשבה בכוליה זריקה ולמאן דמוקי נמי טעם דר''מ משום דעת ראשונה ופיגל בכל העבודה בכה''ג אמר רחמנא לפגול דלא משכחת לפגול בזריקה אלא בהכי אלא למ''ד טעמא משום חצי מתיר אין כאן זריקה כיון דלא גמרה מחשבת פיגול ועשה סופה לדעת כשרה זיל הכא חצי עבודה היא וזיל הכא חצי עבודה היא:
Tossefoth (non traduit)
כי מדי בהיכל מיא בעלמא קמדי. הקשה בקונטרס בהקומץ ושוחט נמי נימא דלא מיפגל דכי חשיב בקבלה איפסיל וכי זריק מיא בעלמא זריק ותירץ דהתם גזירת הכתוב הוא ובהקומץ זוטא (מנחות דף טז:) תירץ דאותה עבודה שפיגל בה נעשית כולה בקדושתה שוחט ע''מ לזרוק או להקטיר וכן מקבל ע''מ לזרוק או להקטיר אבל הנך הזאות כולהו חדא עבודה היא ולא קרבו מתירין העבודה בקדושתן וקשה דכי פיגל בהזאות של בין הבדים אינך דהיכל מים נינהו אבל בהזאה ראשונה של בדים לא פריך דשאר הזאות של בדים מיא דיש לומר יפגל באחרונה או כיון דחד מקום הוי אין בכך כלום [כמו שאפרש] בסמוך אי נמי י''ל דניחא ליה דלא הוו של בין הבדים מיא משום דלא נגמר הפיגול עד שיזרוק כל הזאות של בין הבדים אבל אותן של היכל לא תליא בהו גמר הפיגול כיון שאם נשפך הדם מביא פר אחר ויתחיל בהיכל ולא בין הבדים וכן ההזאות של מזבח הזהב לא תלו בהזאות של היכל למיגמר בהו פיגול של היכל ולרבנן לא פריך דכיון דאין מפגלין בחצי מתיר וצריך לפגל כל ההזאות אם כן לא נגמר הפיגול עד שפיגל בכולן מתחילת בין הבדים עד גמר של טהרו ומשני בד' פרים כדי לחשב ולפגל בכל המקומות קאמר ארבעה וה''ה בפר ראשון של בין הבדים ונשפך הדם והביא פר שני ועשה (פר שני) ממנו של היכל ושל מזבח בשתיקה דהוי פיגול לר' מאיר. ברוך. וקשה דאם כן פיגל בקומץ ולא בלבונה לרבי מאיר ליפרוך אמאי הוי פיגול בחצי מתיר והך עבודה לא נעשית בקדושתה וכי מקטר ללבונה עפרא בעלמא מקטר וכי תימא משום דהוו שני מינים אכתי קשה משני בזיכין אם לא נחלק כיון דבעו שני כלים דהוו כשני מינים והוי פיגול ורבינו תם מפרש דבחד מקום פשיטא ליה דלא אמרינן מיא בעלמא הוא דקמדי תחילת עבודה בגמר עבודה והכי גזירת הכתוב אבל בשני מקומות בהכי לא איירי קרא ומיא בעלמא קמדי:

But he teaches, ‘whether... or’? (1) That is indeed a difficulty. The Master said: ‘R. Meir said, It is Piggul, and involves kareth’. (2) But consider: one is not liable to kareth (3) until all the mattirin are offered, for a master said: As the acceptance of the valid, so is the acceptance of the invalid. As the acceptance of the valid necessitates that all its mattirin be presented, so does the acceptance of the invalid necessitate that all its mattirin be presented. (4) Now here he has [already] invalidated it [the sacrifice] by declaring an [illegitimate] intention within, so that it is as though he had not sprinkled [the blood] at all; (5) when therefore he sprinkles again in the Hekal, he is merely sprinkling water? (6) — Said Rabbah: It is possible in the case of four bullocks and four he-goats. (7) Raba said: You may even say [that R. Meir rules thus] in the case of one bullock and one he-goat: it [the sprinkling] is efficacious in respect of its Piggul status. (8) [Do you say that there are] forty-three [sprinklings]? (9) Surely it was taught [that there are] forty-seven? The former agrees with the view that you mingle [the blood of the bullock and of the he-goat] for [sprinkling on] the horns; while the latter agrees with the view that you do not mingle [them] for [sprinkling on] the horns. (10) But it was taught [that] forty-eight [are required]? — One agrees with the view that [the pouring out of] the residue [at the base of the altar] is indispensable; (11) while the other agrees with the view that the residue is not indispensable. (12) An objection is raised: When is this said? (13) In [the case of] the taking of the fistful, the placing in the vessel, and the carriage. (14) But when he comes to the burning [of the fistful and the frankincense], if he presents the fistful with a [Piggul] intention and the frankincense in silence; or if he presents the fistful in silence and the frankincense with a [Piggul] intention, — R. Meir declares it Piggul, and it involves kareth; while the Sages rule: It does not involve kareth unless he declares a Piggul intention in respect of the whole Mattir. Now he teaches incidentally, [If he presents] ‘the fistful in silence and the frankincense with a [Piggul] intention’, and yet they disagree! (15) — Say ‘having already presented the frankincense with a [Piggul] intention’. One [objection] is that that is the first clause. Moreover, it was indeed taught, (16) ‘and after that.’ (17) That is indeed a difficulty. MISHNAH. THESE ARE THE THINGS FOR WHICH ONE IS NOT LIABLE ON ACCOUNT OF PIGGUL: THE FISTFUL, THE INCENSE, THE FRANKINCENSE,

(1). Implying alternatives: either at one or at the other.
(2). V. supra 42a.
(3). For eating thereof.
(4). V. supra 28b.
(5). Var. lec. omits ‘then... at all’.
(6). This is a difficulty on the view that R. Meir's reason is that one can make a sacrifice Piggul at half a Mattir. Granted that this is possible in the case of the fistful and the frankincense of a mealoffering, it is surely impossible in the case of sprinkling, for the reason stated. — ‘He is merely sprinkling water’ means that his sprinkling of the blood is just as though he were sprinkling water, since the sacrifice is already invalid.
(7). He declared a Piggul intention during all the applications of the blood between the staves; then the blood was spilt, so that another animal was slaughtered. He sprinkled its blood on the veil (he would start there, and not repeat the first sprinklings between the staves; V. supra a) and the blood was again spilt. The same happened with the applications on the horns of the altar, and the same with the sprinklings on the top. Here then all the mattirin have been presented, and each counts as a real sprinkling because it is the blood of a different animal; consequently the first is Piggul, while the same would hold good if he declared his Piggul intention in connection with any of the other animals.
(8). If the Priest declares a Piggul intention at the slaughtering, though he thereby invalidates the sacrifice, yet the following sprinklings are counted as the presenting of its mattirin. Thus they are obviously efficacious to stamp the animal as Piggul, for otherwise an animal could not become Piggul at slaughtering, whereas it is deduced supra 13a that it does. In the same way then R. Meir holds that when some of the sprinklings are done with a Piggul intention, the subsequent sprinklings count as the presenting of the mattirin, so as to make the sacrifice Piggul.
(9). Supra a top.
(10). But each is sprinkled separately, which gives an additional four, bringing up the number to forty-seven.
(11). Hence it is regarded as another sprinkling.
(12). V. supra 40b.
(13). That a meal-offering becomes Piggul at one service.
(14). Where each service consists of a single act.
(15). R. Meir maintains that it is Piggul. Here his second act was not done with the same intention as the first, since he was silent at the first. Hence R. Meir's reason must be because he holds that one can make the sacrifice Piggul during half a Mattir.
(16). In another Baraitha.
(17). He presented the frankincense with a Piggul intention.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source